הוצאות על כיבודים וארוחות

כללי-
בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל"ב- 1972, ניתן להכיר ב-80% מההוצאות על "כיבוד קל" כהוצאה מוכרת.
המונח "כיבוד קל" כולל שתייה חמה או קרה, עוגיות וכדומה, ובהתאם לפרקטיקה המקובלת הורחב גם לפירות וירקות- ובלבד שנצרכו במקום העסק.

הוצאות כיבוד יוכרו כהוצאה מוכרת בהתקיים התנאים הבאים:

- מדובר בכיבוד קל כהגדרתו לעיל.
- הכיבוד מיועד בעיקר לאורחי העסק וללקוחותיו.
- צריכת הכיבוד נעשית במקום העסק.

יודגש כי גם אם בעלי העסק או העובדים נהנים מהכיבוד, הדבר אינו פוגע בהכרה בהוצאה- כל עוד מטרתה העיקרית היא אירוח לקוחות.

מה כיבוד לא יוכר כהוצאה?
בהתאם לפסיקת בית המשפט באוקטובר 2016 (פס"ד "משרד בקפה" נ' רשות המסים), הוצאות כיבוד מחוץ למקום העסק אינן מותרות בניכוי. 
בתי קפה ומסעדות אינם נחשבים כחלק ממקום העיסוק – גם כאשר מדובר בפגישה עסקית.

בנוסף, לא יוכרו כהוצאות מוכרות:
- ארוחות במסעדות (למעט חריג).
- הזמנת משלוחי מזון למשרד.
- הוצאות על שתייה חריפה וסיגריות.

הוצאות מזון לעובדים-
כאשר מדובר במזון ושתייה המיועדים לעובדי העסק, ההוצאה תיחשב כ"טובת הנאה" לעובד.
המשמעות היא שההוצאה תוכר למעסיק רק אם תיכלל בתלוש השכר של העובד, תוך גילום שווי ההטבה וניכוי מס במקור בהתאם.

אירוח אורחים מחו"ל-
במקרים בהם העסק מארח אורחים מחו"ל לצרכים עסקיים, ניתן להכיר בהוצאות אירוח והסעדה- בתנאי שמדובר בהוצאה סבירה, הנתמכת באסמכתאות, ונועדה לייצור הכנסה בעסק.

לסיכום-
ההבחנה בין הוצאה מוכרת ללא מוכרת בתחום הכיבוד והמזון תלויה בעיקר בסוג ההוצאה, מטרתה ומיקומה. הקפדה על הכללים והצגת תיעוד מתאים יסייעו במיצוי הזכויות ובהימנעות מחשיפות מיותרות מול רשויות המס.